Google+      
תמונת אווירה למאמר על מבחן פסיכומטרי
הבחינה הפסיכומטרית

מה זה מבחן פסיכומטרי?

אם אתם מוגדרים כרגע כתלמידי קורס פסיכומטרי, או מתכוונים להתחיל קורס פסיכומטרי בקרוב, כנראה שהמילה "פסיכומטרי" היא אחת המילים השגורות ביותר בדיבור שלכם ביום-יום. אולם סביר להניח שכבר לפני שנים שמעתם סיפורים על הבחינה הזאת - מאחים גדולים, מהחבר הגאון בתיכון שניגש בכיתה י' וקיבל ציון פסיכומטרי של 760 (או לפחות זה מה שהוא סיפר) ומחברים אחרים שאמרו "אין לי כוח להשקיע במבחני בגרות, אחרי הצבא אני אעבור קורס פסיכומטרי טוב, אוציא ציון פסיכומטרי מפוצץ וזה יפצה על הכול"...

האם אי פעם שאלתם את עצמכם מה זו המילה הזו בכלל?

המונח "פסיכומטרי", כמו הרבה מונחים בלועזית מורכב משתי מילים: פסיכו (נפש) ומטריקה (מדידה). פסיכומטריקה היא תחום המדע והמחקר העוסק בשיטות ובתיאוריות למדידת ידע, יכולות, תכונות אופי והתנהגות. הפעילות בתחום מתמקדת ביצירת כלים מדויקים לביצוע הערכות מסוג זה, כדוגמת שאלונים, בחינות ומבחני אישיות, ובפיתוח גישות ושיטות לניתוח הנתונים העולים מהם.
פסיכומטריקאים (מדעני פסיכומטרי) הם אנשים שקיבלו הכשרה ספציפית בתחום זה, ומגיעים מתחומים שונים, ביניהם פסיכולוגיה, משאבי אנוש, ומחקר בתחום למידה והתפתחות. מבחנים פסיכומטריים נערכים כיום בארץ וברחבי העולם למטרות מגוונות: מדידת אינטליגנציה, זיהוי תלמידים בעלי מוגבלויות מחד ותלמידים מחוננים מאידך, מיון מועמדים ללימודים אקדמיים, מיון מועמדים לתפקידים בצבא, הכוונה מקצועית ועוד.

יש ראיות לכך שהסינים המציאו מערכת אזרחית לבחינות והערכה כבר לפני 4,000 שנה, אך בעולם המערבי התחום הזה החל להתפתח באופן משמעותי רק לפני כ-150 שנה. סיר פרנסיס גאלטון, ביולוג אנגלי בן המאה ה-19, היה הראשון לערוך מבחנים שמטרתם לאמוד יכולות מנטליות ואינטליגנציה, ובשל כך נחשב ל"אבי הפסיכומטריקה". גאלטון הושפע רבות ממחקריו של צ'ארלס דרווין בתחום התורשה והברירה הטבעית, שעסקו בין השאר בשאלה כיצד נוצרו הבדלים בין בעלי חיים שונים. בעקבות זאת, גאלטון התעניין בשאלה באילו אופנים בני אדם שונים זה מזה ובעיקר במדידת הבדלים הללו. גאלטון הניח שיש קשר בין יכולות חישה וזמני תגובה לבין יכולת שכלית ולכן האמין שמבחנים לבדיקת יכולות אילו עשויים לשמש אמצעי למדידת האינטליגנציה של הנבחן. הוא היה הראשון שהשתמש בסולמות הערכה ושאלונים וכן פיתח שיטות סטטיסטיות לעיבוד הנתונים בצורת ציונים פסיכומטריים.

תרומה משמעותית נוספת לתחום המחקר של מבחנים פסיכומטריים הגיעה מחוקר צרפתי בשם אלפרד בינֶה. בתחילת המאה ה-20, בינה פיתח מבחן פסיכומטרי שמטרתו זיהוי פיגור שכלי אצל ילדים. אנשים שסבלו מפיגור שכלי זכו עד המאה ה-19 להזנחה ואף התעללויות מצד החברה. עליית המודעות לקשיים של בעלי מוגבלויות והרצון להעניק להם עזרה ויחס הוגן, עודדו את פיתוח המבחנים. המבחנים שפיתח בינה השתמשו בכלי מדידה פסיכומטריים כדי להעריך את הגיל המנטאלי של הנבחן ביחס לגילו הביולוגי. למעשה הוא היה הראשון שהשתמש במושג "מנת משכל" (באנגלית "Intelligence Quotient", או בקיצור (I.Q. כאשר כוונתו הייתה ליחס בין הגיל המנטאלי לגיל הביולוגי. בינה פיתח, יחד עם רופא בשם תיאודור סימון, סולם ציונים פסיכומטריים שהתבסס על 30 מטלות שבדקו מספר תפקודים, ביניהם חישה, תפישה, קשב, זיכרון וגם יכולות ורבליות (שהתפתחו עם השנים לחלק החשיבה המילולית שקיים בבחינות פסיכומטריות כיום).

ב-1916, חוקר אמריקאי בשם לואיס טרמן, שעבד באוניברסיטת סטנפורד, פיתח על בסיס המבחן של בינה מבחן פסיכומטרי אחר הנקרא "מבחן I.Q. סטנפורד-בינה", שכלל 4 חלקים עיקריים: הגיון מילולי, היגיון מופשט/ויזואלי, היגיון כמותי וזיכרון לטווח קצר. מבחני ה-I.Q. שמוכרים כיום פותחו בשנת 1939 ע"י דיוויד וכסלר, שסבר שעבור בחינה פסיכומטרית, מבחנו של בינה שם דגש רב מדי על החלק המילולי, ולכן הוא כלל גם חלקים לא מילוליים בבחינה לבדיקת האינטליגנציה. לצד מטלות מילוליות, שכללו שאלות ידע, חשבון, אוצר מילים, הבנה וזכירת ספרות, נוספו גם מטלות ביצועיות, כגון השלמת וסידור תמונות, סידור קוביות, הרכבת פאזלים, מבוכים ועוד.

במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 מבחנים פסיכומטריים נעשו נפוצים יותר ויותר והחלו לשמש למגוון מטרות, שאחת מהן הייתה מיון מתגייסים לצבא ומועמדים לתפקידי פיקוד וקצונה. ב-1917 חוקר בשם ארתור אוטיס, שהיה תלמידם של בינה וטרמן, הציע לייעל את מבחני המיון לצבא ארה"ב ע"י מעבר למבחן המורכב משאלות בחירה מרובה ("מבחן אמריקאי"). מבנה זה התקבל והוא משמש כיום באופן מלא או חלקי בסוגים רבים של מבחנים פסיכומטריים.

עם השנים התפתחו מבחנים שונים ושיטות שונות למדידה והערכה של יכולות, אך קיימת הסכמה רחבה שעל-מנת להיחשב אמין מבחן פסיכומטרי מוכרח לעמוד במספר קריטריונים:
  1. תקנון – הערכת המבחן נעשית ע"פ סולם אחיד, המשקף את יכולות הנבחן ביחס לנבחנים האחרים. בעזרת סולם ציונים פסיכומטריים קבוע.
  2. תקפות – מבחן פסיכומטרי תקף הוא כזה שמשקף היטב את היכולות של הנבחן בהתאם לגילו. מאחר שאין הסכמה בין כל החוקרים מהן בדיוק היכולות שצריכות להימדד, והיות שלכל מבחן פסיכומטרי מטרות שונות, היכולות הנמדדות משתנות מבחינה פסיכומטרית אחת לשניה. לפיכך, "תקפות" מתייחסת ליכולתו של מבחן פסיכומטרי לשקף נאמנה את היכולות המסוימות שאותו מבחן נועד לבדוק. כך למשל המרכז הארצי לבחינות והערכה בישראל ניסח בחינה פסיכומטרית אשר בודקת חשיבה מילולית, חשיבה כמותית, ואנגלית, ואינה מודדת יכולות אחרות, מתוך תפישה שאילו הן היכולות העיקריות שיש לבדוק לצורך מיון מועמדים ללימודים אקדמיים.
  3. אובייקטיביות – השאלות והמטלות בבחינה פסיכומטרית אינן מפלות חלק מהנבדקים על בסיס חברתי, תרבותי, או אישיותי, ונותנות הזדמנות שווה לכלל הנבחנים. כמו כן הערכה של מבחן פסיכומטרי לא יכולה להיות מושפעת משיקולים סובייקטיביים של הבוחן.
  4. עקביות – אינטליגנציה של אדם נחשבת לעקבית ויציבה, ולכן תוצאות המבחנים אמורות להיות עקביות. כלומר - מועדי פסיכומטרי שונים או בחינות פסיכומטריות בנוסחים שונים אינם אמורים להשפיע על ציון פסיכומטרי של נבחן, ותוצאתו במבחן פסיכומטרי אחד צריכה להיות קרובה לזו שיקבל במבחן פסיכומטרי אחר.


מבחני פסיכומטרי שימשו לצורך מיון מועמדים להשכלה גבוהה החל בישראל כבר בשנות ה-60, כאשר האוניברסיטה העברית בירושלים דרשה מהמועמדים לעבור מבחן פסיכומטרי כדי לבדוק את התאמתם ללימודים. אולם רק בתחילת שנות ה-80 עם הקמת המרכז הארצי לבחינות והערכה, הונהגה בחינה פסיכומטרית אחידה שמשמשת למיון מועמדים למוסדות להשכלה גבוהה בישראל. במדינות שונות בעולם קיימות בחינות פסיכומטריות סטנדרטיות שונות למיון מועמדים להשכלה גבוהה. כך, המבחן המקובל בארה"ב נקרא SAT (ראשי תיבות של Scholastic Aptitude Test –- "מבחן יכולת לימודית"). בנוסף קיימות בחינות פסיכומטריות למיון לתחומי לימודים ספציפיים, כגון מבחן GMAT המשמש ברחבי העולם לקבלה ללימודי תואר שני במנהל עסקים.